<h1>צידה לדרך מ"א כ"ה פ"ו</h1>
<h2>דף עח.</h2>
כתוב בתורה [ויקרא כ"ב] אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. לפיכך השוחט אותו ואת בנו כשר לאכול והשוחט האחרון לוקה. ואיסור זה נוהג בכל מקום ובכל זמן ואינו נוהג אלא בשחיטה בלבד אבל נחר או נתנבל מותר לשחוט השני אחריה. אין איסור אותו ואת בנו נוהג אלא בבהמה טהורה ונוהג בכלאים. כיצד צבי שבא על העז ושחט את העז ובנה לוקה. אבל עז הבא על הצביה אסור לשחוט אותה ואת בנה. ואם שחט אינו לוקה לפי שפרה ובנה אסרה תורה ולא צביה ובנה. יצא עובר חי אחר השחיטה והפריס על גבי קרקע אין שוחטין אותו ביום אחד ואם שחטו אינו לוקה. איסור זה נוהג בנקבה שזה בנה ודאי. ואם נודע שזה אביו ודאי אין שוחטין שניהם ביום אחד. ואם שחט אינו לוקה לפי שהדבר מסופק אם נוהג בזכרים כנקבות. שחט היא ושני בניה לוקה שתים. שחטה ואת בת בנה ואחר כך שחט הבת לוקה אחת בין הוא בין אחר. שנים שלקחו זה האם וזה הבת ובאו לדין זה שלקח ראשון ישחוט ראשון והשני ימתין עד למחר. ואם קדם השני ושחט זכה וימתין ראשון. בערב יום טוב האחרון של חג וערב יום טוב האחרון של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה המוכר בהמה לחבירו צריך לומר מכרתי בנה או אמה לאחר כדי שלא ישחוט זה האחרון עד למחר בד"א שראה זה שלקח באחרונה נחפז לקנות והיה בסוף היום שחזקתו שיוצא לשחוט עתה. אבל אם יש שהות ביום אינו צריך להודיע. וכן המוכר האם לחתן והבת לכלה צריך להודיע. יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה. כיצד הרי ששחט הראשון בתחלת ליל רביעי לא ישחוט השני עד תחלת יום חמישי. וכן אם שחט הראשון בסוף יום רביעי קודם בין השמשות שוחט את השני בתחלת ליל חמישי. שחט הראשון בין השמשות של ליל חמישי לא ישחוט את השני עד ליל ששי ואם שחט ביום חמישי אינו לוקה עליו. שהרי ספק הוא מאליו. ואין הדבר ברור לפניך. ונקלה אחיך לעיניך.
